בנו תרבות למידה בטוחה ופעילה

הסבירו כי תוכנית דיפלומת הביטקוין נועדה למטרות לימודיות. היא אינה ממליצה לקנות, למכור או להחזיק ביטקוין, או ללוות כנגדו. היא אינה מבטיחה כי המחיר יעלה ואינה מלמדת מסחר. הלומדים אינם נדרשים להחזיק ביטקוין או לחשוף אם הם מחזיקים בו.

קבעו את כללי ההשתתפות הבאים:

• הסבירו רעיונות במילים שלכם
• שאלו כאשר מונח אינו ברור
• הבחינו בין ניסיון אישי לבין ראיות כלליות
• קראו תיגר על רעיונות בלי לתקוף אנשים
• ציינו בכנות כשאינכם בטוחים
• הקשיבו כדי להבין את הסיבה שמאחורי נקודת המבט של אדם אחר
• אל תניחו שלכולם יש אותו ניסיון בתחומי הכסף, הבנקאות, הבטיחות או הטכנולוגיה
• השתמשו בתרחיש מומצא כאשר דוגמה אישית תרגיש פרטית מדי
• אל תשאלו איש כמה כסף או ביטקוין הוא מחזיק
• אל תצלמו, תקליטו או תשתפו עבודה או מסך של לומד אחר ללא רשות
• לעולם אל תחשפו ביטוי שחזור, מפתח פרטי, סיסמה או סידורי אבטחה; וכן
• הפסיקו את העבודה המעשית כאשר משהו שונה מהתהליך שהודגם.

השתמשו ברצף חשיבה קבוע לאורך כל דיפלומת הביטקוין:

1. מהי הטענה או השאלה?
2. לאילו מונחים נדרשת הגדרה משותפת?
3. אילו ראיות אפשר לבדוק?
4. מה בגדר דעה, העדפה או הסקת מסקנות?
5. איזו חלופה יש לבחון לשם השוואה?
6. אילו תועלות וויתורים נדרשים מתגלים?
7. מה נותר לא ודאי או משתנה בהתאם להקשר המקומי?
8. מה עשוי לשנות את מסקנתכם?

אל תתגמלו שימוש בסיסמאות ללא הסבר מצד הלומדים או יישום מנומק. “מערכת הפיאט פגומה”, “ביטקוין פותר את זה”, “לא המפתחות שלכם, לא המטבעות שלכם” ו“אל תסמכו, אמתו” עשויים לפתוח דיון, אך יש לפרק כל אחד מהם לטענה ספציפית, למנגנון, לתנאי ולוויתור הנדרש.

כאשר לומד מביע אי־הסכמה:

1. בקשו ממנו לנסח את הטענה במדויק.
2. שאלו על אילו ראיות או ניסיון היא מבוססת.
3. זהו את השאלה העובדתית המשותפת.
4. השוו את הטענה להגדרה שבקורס או למקור שנבדק.
5. הפרידו בין מה שניתן להכריע בו לבין מה שנותר בגדר שיפוט ערכי.
6. הזמינו את הלומד לשנות את מסקנתו, לסייג אותה או לדבוק בה.

תקנו טעויות עובדתיות בבהירות ובכבוד. אל תימנעו מתיקון בשם הניטרליות. הנחיה ניטרלית פירושה החלת אמות מידה הוגנות לבחינת ראיות, ולא התייחסות לכל אמירה כמדויקת באותה מידה.

ניסיון פיננסי עשוי להיות נושא רגיש. הציעו שלוש דרכים לרפלקציה בהקשר המקומי:

• דוגמה אישית שהלומד בוחר לשתף מרצונו החופשי
• דוגמה שנצפתה במרחב הציבורי או בקהילה; או
• תרחיש מומצא מציאותי.

לעולם אל תדרשו לחשוף הכנסה, חובות, גישה לשירותי בנקאות, מעמד זהות, אחזקות, כתובות, עסקאות, מיסים, העברות כספים למשפחה או נוהלי אבטחה.

אפשרו ללומדים לנמק ולהשתתף בשפה שבה הם יכולים לחשוב בצורה הברורה ביותר. פעילויות תאורטיות בהנחיית המורה ועדויות מעשיות שהמורה צופה בהן יכולות להתקיים בשפה מאושרת אחרת, כאשר המורה יכול להעריך את משמעותן באופן מהימן.

לפני ההוראה:

• זהו מונחי מפתח שאין להם תרגום ישיר
• הסכימו על מונח אחיד אחד בשפה המקומית והשאירו את המונח באנגלית בסוגריים במידת הצורך
• הסבירו מילים הדומות למילים בשפה אחרת אך שונות מהן במשמעותן, וכן מונחים שמשמעותם בשפת היומיום שונה
• קצרו משפטים והימנעו מביטויים אידיומטיים, מבדיחות וממטפורות המובנות רק בהקשר תרבותי מצומצם
• אפשרו ללומדים לשרטט רעיון או לארגן אותו ברצף לפני שידברו; וכן
• דאגו למתורגמן מיומן כאשר המורה אינו יכול להעריך את העדויות ישירות.

מתורגמן רשאי להעביר את משמעות הדברים במהלך הלמידה או ההערכה, אך אסור לו לשפר את תשובת הלומד, להנחות אותו במתן התשובה או להשלים אותה.

בהוראה ובהערכה, התאמת נגישות עשויה לשנות את אופן קבלת ההנחיות, את אופן מסירת התשובה או את אופן השליטה במכשיר. היא עשויה לכלול:

• אותיות גדולות יותר בדפוס או הגדלת התצוגה במסך
• חומרים בעלי ניגודיות גבוהה או חומרים מישושיים
• זמן נוסף לעיבוד מידע
• הסבר בעל פה במקום בכתב
• הסבר בכתב במקום בעל פה
• שליטה במכשיר באמצעות מקלדת, מתג, קול או סיוע
• מקריא או מתורגמן
• הפחתת רעש או מרחב פרטי להערכה; או
• חלוקת משימה לשלבים המסומנים בבירור.

התאמת הנגישות חייבת לשמר את הכשירות הניתנת למדידה. אם הכשירות היא להסביר, הלומד עדיין חייב למסור את ההסבר. אם הכשירות היא לאמת יעד תשלום, הלומד עדיין חייב לבצע את האימות או להנחות את ביצועו. אם הכשירות היא להדגים רצף פעולות, איש החינוך עדיין חייב לצפות בלומד כשהוא שולט בקבלת ההחלטות לאורך הרצף.

התאמות נגישות למפגשים עיוניים בהובלת איש החינוך או לראיות מעשיות הנאספות בתצפית של איש החינוך חייבות לשמר את מטרתם, את הכשירות הנבדקת, את הראיות ואת רמת הביצוע הנדרשת. אם לא ניתן לקיים הערכה שקולה, ספקו תרגול נוסף בליווי תמיכה במקום לאשר את הכשירות.